גזר דין בתיק ת"פ 38900-09-10

1.       הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא + 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: "חוק העונשין"] וסיוע לפציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(א)(2) + סעיף 31 לחוק העונשין.

2.       במסגרת ההסדר הגבילה עצמה התביעה בעתירה לעונש של 6 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. הוסכם כי הסניגור יוכל לטעון להטלת של"צ ו/או מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לתסקיר חובה שיוגש בעניינו של הנאשם.

          הנאשם אכן נשלח לקבלת תסקיר חובה בעניינו, ובו המלצה להטלת עונש מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלוות.

3.       כתב האישום המתוקן מתאר אירוע אלימות פיזית ומילולית על-ידי חבורה, כלפי המתלונן עימו לא הייתה לנאשם שבפניי כל היכרות מוקדמת. אירועים אלו התרחשו על רקע טענת נאשם 4 כי המתלונן חייב לו כסף מן התקופה בה עבד עבורו. לאחר סיורים מקדימים באיזור משרדו של המתלונן ובמסגרת סיכום בין כל הנאשמים, ביום 13.9.10 הגיע הנאשם שבפניי יחד עם נאשמים 1-2 למשרדו של המתלונן, בעוד נאשם 1 מצויד באקדח ונאשם 2 באלת ברזל. נאשמים 1-2 נכנסו עם המתלונן לחדר במשרד, כאשר הנאשם שבפניי נשאר מחוץ לדלת לשמור ולהשגיח על עובדים נוספים אשר שהו במשרד באותו זמן. נאשמים 1-2 תקפו את המתלונן בכל חלקי גופו, באגרופים וכן באמצעות האלה, תוך שהמתלונן מדמם מראשו, ובמהלך האירוע נאשם 1 אף שלף את האקדח וכיוון אותו לכיוונו של המתלונן, לאחר מכן הוציא את המחסנית מהאקדח ומייד אחר-כך הכניסה שוב. בעיצומה של מסכת האיומים והתקיפה הברוטלית, הורו השניים למתלונן להישאר בחדר בעוד הנאשם 2 הוציא משקית ניילון - אותה החזיק כל העת הנאשם בפניי - בקבוק מים מינרליים מלא בבנזין ושפך את תכולתו על הריצפה.  הוא חדל ממעשיו רק לאחר שהנאשם שבפניי ונאשם 1 תפסו אותו, תוך שהמשיך לאיים על המתלונן. החבורה עזבה את משרדי המתלונן לאחר שהורו לו ולעובדים שהיו במשרד שלא לצאת ממנו.

במהלך הימים שלאחר האירוע, איימו הנאשמים 1 ו - 2 על המתלונן טלפונית, עד שחבורת הנאשמים התקשרו למתלונן מספר פעמים על-מנת לתאם עימו פגישה אליה יגיעו כדי לקחת את הכסף. פגישה זו אכן התקיימה ביום 16.9.10, אליה הגיעו כל הנאשמים, כאשר הנאשם שבפניי יחד עם שניים נוספים נותרו לחכות ברכב והנאשם 4 הוא שנכנס לבית הקפה על-מנת לקחת את הכסף. שוטרים סמויים שנכחו במקום עצרו את נאשם 4, ויתר הנאשמים, שהבחינו במעצרו, נמלטו.

4.       ב"כ המאשימה תיארה את נסיבות אירוע האלימות החמור והחבלות הקשות שנגרמו למתלונן, כאשר הדגישה את העובדה כי אין לנאשם כל היכרות קודמת עימו. היא לא התעלמה מכך, כי חלקו של הנאשם הוא הקטן ביותר ביחס לשאר הנאשמים, אך עם זאת, לטענתה לא ניתן להתעלם מהעובדה כי היה שותף לתכנון המוקדם ולחבירה יחדיו, והיווה חלק מהמעגל הפנימי של חבורת הסוחטים. עוד הדגישה, כי הנאשם נכח בעת ביצוע המעשים וחיזק את ידי חבריו,  שמר על העובדים הנותרים, החזיק בקבוק בנזין בידו לאורך כל האירוע ובכך סייע באופן ממשי לפצוע את המתלונן ולסחוט אותו באיומים. הוסיפה, כי המדובר בבריונות לשמה, ונוכח מכלול הנסיבות והנזק הנפשי והפיזי שנגרם למתלונן, על אינטרס הציבור לגבור על האינטרס האישי של הנאשם.

ב"כ המאשימה התייחס לתסקיר שירות המבחן, הכולל תכנים חיוביים, אך לטעמה אין הלימה בין המלצת שירות המבחן לבין חומרת העבירות.

במסגרת העתירה לעונש, ב"כ המאשימה סקרה גם את השיקולים העומדים לזכותו של הנאשם, אשר הינו נעדר עבר פלילי, הודה בהזדמנות הראשונה, חסך את העדת המתלונן ואף צפוי להעיד כנגד הנאשמים האחרים.

עם זאת, סבורה היא כי האיזון הראוי מחייב השתת עונש מאסר בפועל, ועל כן, עותרת היא להשית על הנאשם עונש מאסר של 6 חודשים, מאסר על תנאי וקנס.

5.       ב"כ הנאשם טען, כי מדובר בנאשם צעיר, שעלה מצרפת במטרה להתגייס לצה"ל, נעדר עבר פלילי, אשר לקח אחריות על מעשיו והודה בהזדמנות הראשונה בכתב אישום שתוקן לקולא באופן משמעותי. ביקש להדגיש, כי חלקו של הנאשם הוא מינורי ביחס לחלקם של שאר הנאשמים וכי לא ביצע את הסחיטה בפועל. לטענתו, הנאשם פעל בתום לב, וכל כוונתו הייתה לעזור לנאשם 4 לקבל את כספו חזרה אך כיום, עקב ההליכים המשפטיים נגדו, הנאשם מבין את חומרת מעשיו. בהתייחסו לתסקיר שירות המבחן, טען כי מדובר בתסקיר חיובי, אשר משקף נכונה את תמונת הנאשם על כל פרטיה. עוד הזכיר, כי הנאשם שהה במעצר ממשי מיום 19.9.10-15.11.10, ומאז מצוי בתנאים מגבילים, אותם לא הפר כשאושר לו לצאת לעבודה אותה הוא מבצע לשביעות רצון מעסיקו (נ/1). עוד פירט את מצבו הרפואי (ראו מסמכים נ/2 - נ/3).

לאור כל האמור, עותר הוא לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית עליו עונש שירוצה בדרך של עבודות שירות, כשהציג פסיקה לתמיכה בטיעוניו.

6.       בדברו לבית-המשפט, השמיע הנאשם את התנצלותו, וציין כי כל  שרצה הוא לעזור לחבר ולא חשב שהאירוע יתפתח כפי שאכן קרה.

7.       התסקיר שהוגש מלמד אודות נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, שהינו בחור צעיר בן 19 שנה, אשר סיים 9 שנות לימוד (כאשר הסביר זאת על רקע מעברים וניסיונות עלייה של משפחתו) ועלה בגפו ארצה מצרפת בנובמבר 2009, במטרה להתגייס לצה"ל. בעקבות מצבו הרפואי (עבר ניתוח להוצאת גידול מראשו) לא גויס כאשר כיום מצבו הבריאותי תקין. טרם ההליך המשפטי עבד בעבודות מזדמנות, כאשר מפברואר 2011, לאחר שאושרה הקלה בתנאים המגבילים, עובד בנגרייה. באשר לעבירות, הביע צער וחרטה, והסביר זאת על רקע רצון לעזור לחבר. לדבריו, הגיעו אל המתלונן במטרה לדבר איתו, אך התפתח וויכוח שיצא מכלל שליטה, שלו לא הייתה נגיעה אליו, מאחר והוא רק עמד ושמר על הדלת.

קצינת המבחן התרשמה כי התנהגותו של הנאשם נבעה מלחץ חברתי ואובדן שליטה, תוך קושי רב בהפעלת שיקול דעת. עם זאת, ציינה כי הנאשם הביע אמפתיה כלפי הנפגע, והתרשמה כי התנהגות זו אינה מאפיינת את אורח חייו. לכן, המלצתה היא על עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות, לצד ענישה נלוות.

9.         הצדק עם ב"כ המאשימה, כי המדובר באירוע אלימות חמור ובהתנהגות בריונית, כלפי אדם עימו לא היתה לנאשם כל היכרות קודמת, ויש לגנות את מעשיו באופן ברור וחד-משמעי. נכון עשתה הפרקליטה המלומדת, כשתיארה את מכלול האירוע ואת חלקם של כל הנאשמים, שכן למרות חלקו המינורי, יחסית, של הנאשם שבפניי, עדיין היווה חלק אינטגראלי מהחבורה המאיימת והסוחטת. למרות הניסיון לערוך מינימליזציה למעשיו בפני שירות המבחן, הרי שעל-פי כתב-האישום המתוקן, לקח חלק בתכנון המעשים ובפעולות המקדימות, מילא את חלקו כשומר בעוד חבריו נוהגים באלימות משולחת רסן כלפי המתלונן בסיוע אקדח ואלה, כאשר לאורך כל האירוע החזיק בידו בבקבוק שהכיל בנזין - בו עשה הנאשם 2 שימוש מאיים. הנאשם אף הגיע שוב, כחלק מאותה חבורה, לשלב שבו אמורים היו "לקצור את פרי עמלם", ולקבל מהמתלונן את אותו החוב לו טען נאשם 4.

10.        בפסיקת בית-המשפט העליון עולה כי אכן, העבירה של סחיטה באיומים היא מן העבירות המכוערות שבקודקס הפלילי, הפוגעת באושיות סדרי החברה. נקבע, כי ניצול חולשתו של אדם באיומים על בטחונו ושלומו, והטלת אימה כדי להשיג דבר מהקורבן מחייבים תגובה עונשית קשה, וכך יושגו תכליות הענישה בדבר גמול והרתעת היחיד והרבים (ראו: ע"פ 602/02 אוחנינה נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2) 411 (2002), פיסקה 2, ע"פ 10036/06, 10685/06 פהימה נגד מדינת ישראל, תק-על 2007(2) 1487 (2007)).

על כן, יידע הנאשם, אשר במעשיו העצים את כוחה המאיים של החבורה הסוחטת והיווה חלק אינטגראלי ממנה, וכן אחרים שכמותו, המעזים לנסות לפתור סכסוכים כספיים בדרכי בריונות, כי העונש על מעשים כגון אלו אחד הוא - מאחורי סורג ובריח.

11.        על כן, אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן ועתירת הסניגור. עם זאת, כשברקע הנסיבות החמורות של האירועים והנזקים הקשים למתלונן (אשר קולו נשמע באיפוק בתסקיר שהוגש) ניכר כי הפרקליטות שקלה את כל השיקולים העומדים לזכותו של הנאשם בהציגה עתירה לעונש מקלה של תקופת מאסר קצרה, בבחינת "מאסר הלם" לנאשם. שיקולים אלו כוללים את הודאת הנאשם בעובדות כתב-אישום שתוקן לקולא, שיתוף הפעולה עם המשטרה והפרקליטות, גילו הצעיר, העדר עבר פלילי, מצבו הרפואי והפרוגנוזה החיובית של שירות המבחן. לאור נתונים אלו, אכבד את ההסדר שהציגו ב"כ הצדדים על-ידי אימוץ מלא של העמדה ההגונה והמאוזנת של הפרקליטות.

12.        לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: